החלטה בתיק ת"א 1608/04

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת מס' 1 הינה חברה זרה המאוגדת על פי דיני מדינת גיברלטר, והיא בעלת הזכות להירשם כבעלים במקרקעין מסויימים המצויים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

התובעת הינה חברה זרה המאוגדת על פי דיני מדינת גיברלטר, שנוסדה על ידי משקיעים זרים בראשותו של מר אלי לדרמן, במטרה לרכוש זכויות בפרוייקט המקרקעין שבבעלות הנתבעת מס' 1.

על פי האמור בסעיף 13 לכתב התביעה, התובעת והנתבעת מס' 1 הוקמו על ידי חברת Valmet Trust Corporation Limited, שהינה חברת נאמנות בגילברטר (להלן: "ואלמט") , ונועדו לשמש כחברות Off-Shore כחלק מתכנון המס של המשקיעים (ובעצתו של הנתבע מס' 2).

ביום 20/9/00 התקשרו התובעת והנתבעת מס' 1 בהסכם השקעה (נספח ד' לכתב התביעה).

בכתב התביעה פורטו תנאי ההתקשרות בין הצדדים- ההשקעה ותמורתה, תנאי ההמרה או הפידיון של המניות, הבטחונות שהנתבעת מס' 1 התחייבה להעמיד להבטחת החזר כספי השקעתה של התובעת ואופן ניהול הפרוייקט.

בין היתר, סוכם בין הצדדים כי כספי ההשקעה יופקדו תחילה בנאמנות אצל ואלמט (בחשבון בנק נפרד), עד שיצטבר סכום של לפחות 500,000$, שאז היתה אמורה ואלמט להעביר את הכספים לחשבון בנק של התובעת. 

בנוסף, נקבע שרק לאחר רישום המשכנתא לה התחייבה הנתבעת מס' 1 והקצאת מניות לתובעת (הקרויות "מניות C "), תשחרר התובעת עד 60% מסכום ההשקעה לנתבעת מס' 1, שתהא רשאית להשתמש בסכום לפירעון הלוואות בעלים, בעוד שיתרת הכספים ישמשו לתשלום המיסים הנדרשים לרישום זכויותיה של הנתבעת מס' 1 במקרקעין שבפרוייקט.

התובעת טענה, שממועד חתימת ההסכם ועד לינואר 2002 הופקד בחשבון הנאמנות של ואלמט סכום של 2,671,691.23 ש"ח, שנועד להשקעה בנתבעת מס' 1, וזאת תמורת הקצאת 109,168 מניותC  וקבלת משכנתאות בשווי של 150% להבטחת החזר הכספים כמוסכם. על פי ההסכם, בחלוף שלוש שנים ממועד הקצאת מניות C לתובעת, היתה רשאית התובעת להודיע האם ברצונה לפדות את מניות C במניות A או לפדותן בתמורה כספית בשיעור מסויים.

 לאחר תום שלוש שנים ממועד עריכת ההסכם, פנה הנתבע מס' 2 למר לדרמן בבקשה להאריך את תקופת ההתקשרות. בהתאם לפנייה זו, ערך מר לדרמן בירור עם יתר המשקיעים, אך הם לא נתנו את הסכמתם להארכת התקופה ודרשו את פידיון מניות C .

בפועל, עד היום, ולמרות דרישותיו של מר לדרמן, הנתבעת מס' 1 לא מילאה אחר התחייבותה לפידיון הכספים, ולמעט משכנתא שנרשמה לטובת התובעת ביום 23/10/00 על חלק מהמקרקעין, הנתבעים גם לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא העמידו בטוחה ממשית להשבת הכספים.

לתובעת נודע, כי סכום של 2,124,926$, המהווה את הרוב המוחלט של סכום ההשקעה, הוצא מחשבון הנאמנות במרמה ולצורך מטרות פרטיות של הנתבעים, כפי שאכן הודה הנתבע מס' 2 במהלך פגישה עם מר לדרמן.

בכתב התביעה, פירטה התובעת את עילות התביעה כנגד כל אחד מהנתבעים, ועתרה לחייבם בתשלום סכום של 9,166,000 ש"ח, המהווה את שווי חובם של הנתבעים.

בש"א 19935/04 ובש"א 21336/04-

בבש"א 19935/04 (מיום 23/9/04) עתרו הנתבעים מס' 1-3 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך, ובש"א 21336/04 (מיום 19/10/04) היא אותה בקשה בדיוק, הפעם מטעם הנתבע מס' 4.

לאחר הגשתן של בקשות "עתיקות" אלה, נערך תיקון תשס"ה לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), במסגרתו הוסף סעיף 353א הקובע-

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

המגמה היא, לפרש את סעיף 353א לחוק החברות באופן שהתנאי היחיד לחיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאות, הינו הוכחת חוסר יכולתה לשלם את סכום ההוצאות, והנטל לסתור צורך זה מוטל על החברה, היות שמטבע הדברים, היא בעלת המידע הרלבנטי לעניין מצבה הכלכלי. בהקשר זה, ובמסגרת האיזון בין זכויותיה הדיוניות של החברה-התובעת אל מול זכויותיו הדיוניות של הנתבע, הותיר סעיף 353א בידי בית המשפט שיקול דעת רחב להורות לחברה להפקיד ערובה, אלא אם כן נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או שהחברה הוכיחה כי יש באפשרותה לשלם את הוצאות ההליך במידה וייפסקו לחובתה (בש"א (ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ, תק-מח 2006(4) 851; ת"א (תל אביב יפו) 2307/04 חברת הבונים בקרית משה בע"מ נ' יורשי עיזבון המנוח שלום קהא ז"ל, תק-מח 2006(2) 7651).

כפי שמשתמע מסעיף 13 לכתב התביעה, התובעת הינה חברת Off-Shore שהוקמה משיקולי מדיניות מס ולצורך ההשקעה ה"משותפת" של הצדדים בפרוייקט. במילים אחרות, התובעת לא נועדה אלא לשמש אמצעי להשקעת הכספים באופן הרווחי ביותר מבחינת הנתבעת מס' 1 והמשקיעים האחרים. עובדה זו, כשלעצמה, יש בה בכדי להעיד על הבסיס הבלתי יציב במיוחד עליה היא נשענת, שכן באותו הרגע שנשמט בסיסו של הסכם ההשקעה- נשמט גם הבסיס לקיומה של התובעת.

בנוסף, ואולי חשוב מכך, העובדה שקיומה של התובעת נובע מההתקשרות בין הצדדים, משפיעה גם על האופי של מצב הנכסים שלה. בתגובה לשתי הבקשות, פירטה התובעת את הזכויות שכביכול עומדות לרשותה, במטרה להראות כי היא בעלת בסיס כלכלי יציב. זכויות אלה הינן- שטר משכנתא להבטחת החוב, זכות לרישום משכון נוסף, זכות חוזית לפדיון ההשקעה וערבות אישית של הנתבע מס' 2.